מאמרים

לידה ראשונה בבית, עדות מהעיניים שלי. כשהצפיות אוחזות בשולי הלידה, ועל שלב הייאוש שעוזר להרפות ולתת לחיים להתגלות.

אולי הרבה רגעים מחיי הביאו אותי לרגע הזה שבו אני מנופפת בידיי ומבקשת עזרה כשאזלו כוחותיי באמצע שחייה בים הקר. על בדידות ומצוקה, ועל הלמידה החשובה של לדעת לבקש עזרה. ועל החיים המלאים שאחרי. המשמעות העמוקה והכיוונים המפתיעים שלקח אותי המשבר הגדול

על כח נשי שמתגלם דרך תנועת הגוף, ועל געגוע שפורץ נתיבי חיים חדשים

את שולחת לי הודעה ; את זמינה ? כן. בטח שאני זמינה, מה משנה המרחק כשהלב מרגיש הכל. מוצאת פיסת מדרגה לשבת עליה, ומעודדת אותך לתת מקום לכל הכאב, לכל החלומות שנשברו לך, לכל הפחד, והתסכול והעייפות והזמן שזה לוקח.

בימים שלפני הרגשתי כלכך לא מפוקסת, נעה בין אדישות לפחד. כדי להתכונן , אני לוקחת דף ועט ורושמת לי משפטי תמיכה. מטילה עוגנים בכתב, מניחה אותם במקום גלוי לעין ונותנת להכרה שלי לחלחל את זה פנימה לתוכי.